• sigalkaplan974

דברי האישה של אבא


היא פרק ב' שלו והוא פרק ב' שלה. לו יש שלושה ילדים מנישואים קודמים לה יש שניים. יחד נולדה להם עוד ילדה משותפת 'שלפחות אחת תשאר איתנו כשהבית מתרוקן בכל סופשבוע שני' היא אמרה לי אז. נפגשנו באיזה אירוע חברתי

"אז מה קורה" שאלתי

"תקשיבי אני התייאשתי, מצידי שלא תבוא יותר" היא החלה לפרוק מטען שרק חיכה לסבל שיבוא כבר יוריד ממנה קצת משקל "היו שנים שניסיתי להגיע אליה היא היתה מגיעה ואני הייתי עומדת ומכינה לה את המאכלים שהיא אוהבת. שואלת אותה איך היא מרגישה ואם טעים לה והיא רוצה עוד, ומתעניינת איך היה בבית ספר ואם צריך הייתי מסיעה ומחזירה, לוקחת אותה איתי לקניות. אבל היא כל פעם הגיעה יותר ויותר כועסת, לא מדברת עושה טובה שהיא אומרת שלום. אז די. כמה אני יכולה לספוג את זה. שלא תבוא.

כמה אפשר לתת ולא לקבל חזרה , אבל לא לקבל כלום. אין לי גם למי להגיד את זה כי כל פעם כשאני רק פותחת את הפה להגיד לו משהו הוא ישר אומר לי "את לא אוהבת אותה" אבל תגידי לי את, איך אפשר לאהוב מישהו שהוא כל הזמן בוחן אותך וכועס עליך? לא חושבת שאפשר לאהוב אף אחד כזה ולא משנה מה הגיל שלו. יש לו עוד שני ילדים ואיתם אני ממש בסדר. הם באים משחקים עם הילדים שלי. הנה בשבת האחרונה היינו עם הקטנה שלו בת התשע בבריכה, נגבתי אותה והלבשתי אותה והיא חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה. זה היה כזה רגע אינטימי וחם. זה עושה משהו בלב. זו תקשורת, זה יחסים. את מרגישה שהמאמץ שלך מגיע אל הצד השני וזוכה להערכה. כמה אני יכולה להרגיש רע עם עצמי. נשבעת לך אני לא בן אדם רע, אנשים מכירים אותי יודעים שיש לי לב רחב ואני נותנת ועוזרת אבל כאן כל פעם אני נדרשת לכזאת התעלות נפשית שבשלב מסויים נשבר לי. לא יכולה שיתיחסו אלי כמו אל אוויר וכשצריך משהו ידברו אלי כמו אל סמרטוט ואני אבליג. כמה אני יכולה להבין אותה להגיד לעצמי 'טוב תראי היא ילדה של הורים גרושים'. גם הילדים שלי הם ילדים של הורים גרושים והם לא מתנהגים ככה לאשתו של האקס שלי. וזה לא משנה אם אני אוהבת אותה או לא, יש בינינו כבוד. אני מעריכה אותה על זה שהיא חלק מהחיים של הילדים שלי. שהיא מקבלת אותם ודואגת להם לצרכים הבסיסיים שלהם ועל זה אני מודה לה.

פעם ניסיתי להפגש עם האמא שלה, ישבתי איתה ואמרתי לה "תקשיבי, תעזבי את כל הכעסים הילדים שלך מגיעים אלי הביתה בואי ננסה לגרום לזה לעבוד. שירגישו טוב ולא יבואו עם תחושות מעורבות כי אמא שלהם לא אוהבת אותי"

זה החזיק אולי שבועיים. הנה רק עכשיו היה עוד משפט שבו היא טענה ששמונת אלפים שקל בחודש על שלושה ילדים לא מספיקים לה והיא פרשה בפני בית המשפט את כל החיים שלי. איפה אני גרה, במה אני עובדת, מה אני עושה בשעות הפנאי, כמה נסיעות אני עושה בשנה שאגב, 99% מהן זה מטעם העבודה. אני גאה שאני אשה עובדת ומפרנסת לא לקחתי כלום מאף אחד הכול אני מרוויחה ביושר ואל תשכחי שגם לי יש את השלושה שלי לפרנס. אבל היא ירדה שם לפרטים כאלה שחשבתי לעצמי מאיפה היא יודעת את כל זה? זה רק ממנה. אז לא, שלא תבוא. אני רוצה שהחיים שלי ישארו ברשותי מבלי שמישהו אחר יבקר אותי או ידע יותר מדי פרטים שלא בא לי לחלוק איתו.

אני יכולה להגדיר את היחסים שלי עם הגרוש שלי כ'חבר' הוא ממש 'חבר'. וגם עם בן הזוג הנוכחי הוא ביחסים קורקטיים טובים. כשהוא בא לקחת את הילדים הוא תמיד מציע לו קפה, למה זה לא יכול להיות גם עם הצד השני? לפני כמה זמן חברה שאלה אותי עם תשלום המזונות שהגרוש שלי נותן לי צמוד למדד, אמרתי לה שלא, אז היא אמרה לי "פראיירית זה עוד שבע מאות שקל בחודש" אז אמרתי לה שהיחסים הטובים שלי איתו יותר חשובים לי מלהכנס עכשיו לעימות על עוד שבע מאות שקל בחודש. אני מוכנה לוותר על שמונת אלפים שקל בשנה כדי שזה ישאר ככה.

תאמיני לי שזה לא פשוט. היו ימים שהסתכלתי על כל הבלגן הזה ושאלתי את עצמי איך נכנסתי אליו. מה חשבתי לעצמי שהתחתנתי עם גרוש פלוס שלושה. אולי זו הייתה החלטה מהירה מדי.

שמעת מה אמר הפסיכולוג הזה בסרט על האחים החורגים בסדרה של גלית גוטמן- שלגרום למשפחה מורכבת לעבוד כמו שצריך זה ממש קשה, כמעט בלתי אפשרי- מי שמצליח בזה מגיע לו צל"ש. אני מודה שנכשלתי.".

במקום כל אלה בא המונח "אחריות הורית" ותהליכים הכרוכים בו: החלטות מושכלות – על יסוד חוות דעת מקצועית, לגבי דרך "חלוקת אחריות הורית" וחלוקת זמן השהיה של הילד אצל כל הורה בהתאם לכך. היבט נוסף בגישה המוצעת הוא העדפת "ההורה הידידותי" – הורה המכיר בחשיבות מימוש האחריות ההורית בשיתוף עם ההורה השני, ומאפשר לילד להיות בקשר משמעותי עם ההורה השני. למתן עדיפות להורה הידידותי בשיקולי המערכת יש חשיבות רבה, שכן היא מעודדת את שני ההורים לדרך מחשבה המשתפת זה את זו באחריות ההורית. בנוסף, כאשר הורה אחד שומר על ייצוג חיובי של ההורה השני אצל הילד הוא מחזק בכך את אמצעי המגן להם זקוק הילד כדי להתמודד בצורה מיטבית עם משבר הגירושין[14]. זאת לעומת דרך המחשבה שמעודדת הגישה הנוכחית בישראל, קרי, מאבק זה בזו והצגת היבטים שליליים זה של זו, מתוך כוונה לזכות ב"תואר" ההורה המועדף.

לסיכום, המודל המוצע לטיפול בסוגיות גירושים ואחריות הורית מבוסס על כמה הנחות עבודה:

  1. טובת הילד = הילד זקוק לשני הוריו

  2. ברוב המקרים לשני ההורים יש "מסוגלות הורית"

  3. זכותו של הילד ששני הוריו יממשו את הורותם

  4. על שני ההורים מוטלת אחריות הורית במידה שווה

  5. יש הרבה סגנונות הוריים ואין יתרון לסגנון זה או אחר


0 צפיות