• sigalkaplan974

התגובות הכי טובות לתעודות סוף שנה


כיצד מתמודדים עם ציונים גרועים והאם כדאי לתת מתנה? רגע לפני שהילדים חוזרים עם התעודה, קיבצתי כמה טיפים שיעזרו לכם להגיב בצורה הטובה, גם אם ציפיתם לראות ציונים גבוהים יותר

לפני שאני אציף אתכם בעצות ורעיונות איך לעבור בשלום וביחסים טובים את טכס 'הילד שלי קיבל תעודה והוא לא רוצה להראות לי אותה' אני רוצה לעשות איתכם משחק קטן, תסתכלו טוב על שלושת תרגילי החשבון האלו:

8=5+3, 11=4+6, 9=7+2

מה אתם רואים?

יד על הלב - מי אמר לעצמו דבר ראשון 'האמצעי הוא טעות'? ומי אמר לעצמו 'יש פה שני תרגילים נכונים' ?זה בסדר, תרגישו נוח. 99% מהאנשים רואים קודם כל את הטעות.

אנחנו חיים בעידן של הישגים, תחרות וטשטוש גבולות בין ההצלחה שלי להצלחה של הילד שלי. ציונים גבוהים של הילד הם גם הציונים הגבוהים שלנו ("הוא הביא לי 100 במבחן"). וציונים נמוכים יוצרים אצלינו תחושת אכזבה וכישלון ממודר ("הוא נכשל", לא 'אנחנו').

יש משפט נפלא שמתאר את מערכת הציפיות בין הורים לילדים: 'הורים מקריבים יחסים למען מטרות וילדים מקריבים מטרות למען יחסים'. כשהילדים מגיעים הביתה עם התעודה שימו לעצמכם מטרה אחת - להבטיח שהילד שלכם ירגיש תמיד בטוח לבוא ולהראות לכם את התעודה שלו בין אם היא נפלאה ובין אם היא לא.

תשארו חיוביים

במקום לראות קודם את 'השלילי' תמצאו משהו שאתם יכולים להתייחס אליו בחיוביות. זו לא חוכמה להתייחס בחיוביות להצלחה, החוכמה היא למצוא את נקודות האור דווקא כשהן נסתרות מהעין "אני רואה שאתה ממש אוהב ספורט" ובמקרה הכי הכי גרוע אתם יכולים להגיד "אני כל כך מעריך את זה שאתה בא ומראה לי את התעודה אני בטוח שזה לא היה לך פשוט". ילד שקיבל תעודה לא טובה, לא מרוצה ממנה גם אם זה לא נראה עליו. אל תתבלבלו הוא מאוכזב והוא יודע שהוא אכזב. אתם עבורו הראי לנפש. ההבנה שלא משנה מה הוא "מביא" יש לו מקום בטוח ואוהב אצלכם זו תחושת ביטחון נפלאה שתניב בעתיד תמורות רבות כשהוא ירגיש בטוח לבוא ולשתף אתכם לא רק בדברים הטובים.

לא איומים ולא פרסים

באחת מדירות העבר שלי היתה לי שכנה, ילדה בת 12 שדפקה יום אחד על הדלת שלי והראתה לי בגאווה את השעון החדש שההורים קנו לה "זה בגלל שקיבלתי תעודה שהכל בה 'טוב מאד' ו'מעולה' היא הכריזה. השיטה הזאת היא מאד שכיחה ומאד מתעתעת. נכון היא עובדת, כי איומים מייצרים שיתוף פעולה מתוך פחד ופרסים מייצרים שיתוף פעולה ממקום של תנאים. זו אמנם רווח לטווח קצר אבל מחיר לטווח ארוך. אם אנחנו רוצים ילד שילמד לקחת אחריות על ההצלחות והכשלונות שלו הוא חייב לייצר מוטיבציה פנימית. כזו שלא מותנית באיומים או בפרסים אלא ברצון אותנטי להצליח ולמקסם את יכולותיו ולא מונע מתוך מחשבה אגואיסטית של "מה יצא לי מזה?"

אל תשוו

ריבי חברתי הטובה מהתיכון היתה תלמידה מצויינת ומושא הערצה של אבא שלי שהיה נוהג לומר לי "למה את לא לומדת כמוה?" (גם מהסיבה הפשוטה שלא היה לי אף מודל לחיקוי מבין האחים שלי). השוואות זה חטא שאנחנו חוטאים בו המון. גם הורים מודעים כמוני. למזלי אימון בהשהיית משפטים מזיקים מוכיח את עצמו. השוואות מייצרות תסכול, תחרות, יאוש. מעצימות מישהו אחד ומבטלות אחר. מצמצמות את האפשרויות לצמיחה משום שאם אני לא יכול להיות כמוהו אז אני פשוט, לא יכול. כל אחד יחיד ומיוחד, תקבל את מה שהוא כן ואל תקטרו על מה שהוא לא.

אל תתרשמו רק מהציונים

יש גם הערכות במילים. שימו לב אם יש שינויים ממשיים בהישגים בין מחצית אחת לשניה, לעיתים חומר הלימוד משתנה והוא קשה יותר, לעיתים מורה שמתחלף ודרך הלימוד שלו פחות ברורה לילד. הסתכלות כזו יכולה להרחיב את הראיה ולעזור במציאת דרך לפיתרון יעיל. אל תתמקדו רק בציוני מתמטיקה ואנגלית ותרפרפו על סעיפי ארגון וסדר, מיומנויות למידה , התנהגות חברתית, שיתוף פעולה דווקא הסעיפים האלו הם אינדיקטורים להצלחה בחיים.

תקשיבו להם

תעודות מזמנות לילדים בהרבה מקרים תובנות מוטעות על החוזקות והחולשות שלהם. חשוב להקשיב לו לשאול אותו מה הוא חושב על התעודה שלו? במה הוא גאה? ממה הוא מאוכזב? למה לדעתו הוא קיבל את הציון שקיבל? לאיזה ציון הוא היה רוצה לשפר אותו? קשרו בין מעשה לתוצאה "ראיתי שלמדת והשקעת, והנה הצלחת" או לחילופין "לא למדת השנה מספיק ". תקפידו על טון רגוע ואמפטי ותזכרו שאתם מנהלים איתו שיחה ולא חקירה.

אל תיזמו שיחה על ציונים סביב שולחן ארוחת הערב

השאיפה היא שארוחת ערב תהיה הרגע המשפחתי שכולם מחכים לו ולא רגע של סגירת חשבונות והטפות. סביב השולחן מתעדכנים, מדברים, מעלים חוויות. תעודות הן חלק מחוויות היום. אם הילד ידבר על זה באופן ספונטני מה טוב ואם לא, אז לא.

תציעו את עזרתכם

כדי לדעת 'איך' צריך לדעת 'מה'. אל תסתערו על תוכנית פעולה ישר, תנו יום רגיעה שהדברים ישקעו ולמחרת שבו ואתרו יחד איתו מה הבעיה. האם חוסר הבנה של החומר? חוסר בזמן? קושי בלמידה? או שהוא פשוט לא משקיע בלימודים. דברו עם המחנכת גייסו אותה לפעולה. עצם העובדה שאתם מתעניינים ועם היד על הדופק מייצרת לילד תחושה שהוא מוחזק ולא נשמט. שיש מישהו איתו. תבקשו ממנו לבחור יעד לשיפור והקפידו שהיעדים שיבחר יהיו מדודים וריאליים. יעדים שיעלו משמעותית סיכויים לחוות הצלחות בקרוב. רצף הצלחות מעודדות יעלה את ערכו בעיני עצמו ואת האמונה שלו בעצמו שהוא יכול.

הכתבה פורסמה גם באתר Ynet. למעבר לכתבה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4742237,00.html


49 צפיות