לפני 26 שנים כשהכרתי את מי שהוא בעלי ב-23 שנים האחרונות הוא הגיע עם ילדה בת ארבע. זו היתה אהבה ממבט ראשון. לא, לא איתו. איתו זו הייתה אהבה ממבט שני או שלישי, איתה. ילדה בת ארבע שישר התמסרה לי והכל היה נראה כל כך פשוט וזורם. פיס אוף קייק. כל מפגש שלנו היה חגיגה ואולי זו הסיבה שכשהגיע המשבר בינינו זה הרגיש כל כך מפתיע, מאכזב ומתסכל.
תסכול שלו, שקיבל ביטוי במילים כמו "נו, טוב את אומרת את זה כי את לא אוהבת אותה" תסכול שלי, שקיבל ביטוי בעיקר מול המראה לבד בחדר כששאלתי את עצמי "למה אני כל כך לא רוצה שתבוא? מה אני כזאת רעה?" ועוד יותר כשהגיעה המשותפת הראשונה והאידיליה שלי איתה הופרעה בקביעות פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. ושאלוהים יסלח לי, לא יכולתי להסתיר את המבט של אי שביעות הרצון מבואה.
לקח זמן עד שהעזתי להגיד בשקט בשקט "הלוואי שזה היה רק שלושתינו" אחרי כמה שנים כשכבר למדתי את התחום שקעתי במאמרים, במחקרים בסמינרים הבנתי שיש לזה שם- פנטזיה. זוגות שמצליחים לשחרר את הפנטזיה עוד בשלבים הראשונים מצליחים יותר. נשמע פשוט, לכאורה, אבל כל כך לא. ובכל זאת, זה ההבדל בין זה שמערכת היחסים במשפחה המשולבת שלכם תעבוד או לא.
הרבה מאד מחקרים מאשרים שאומללות נגרמת על ידי המרחק בין הציפיות למציאות. זה לא המצב שגורם למצוקה, אלא זה שהמצב שונה מהמצופה. במשפחות משולבות כל אחד בא עם הפנטזיה שלו. ד"ר פטרישיה פפרנוב פסיכולוגית שחוקרת כבר שלושה עשורים את המשפחות המשולבות מיקמה את הפנטזיה כהשלב הראשון במודל שבעת השלבים שלה להתהוות משפחה משולבת.
הפנטזיה היא נורמלית לחלוטין ואפילו בלתי נמנעת. אבל ככל שנאחזים בה חזק ותולים בה תקוות, הנפילה כואבת יותר. הרבה זוגות נכנסים למשפחה פרק ב' עם ציפייה שהכול יזרום, כולם יתקרבו מאד אחד לשני ירגישו אהבה זה לזה ויהיו מאושרים- אבל זה ממש לא עובד ככה. במשפחה ביולוגית, למשל, זה יכול להיות מאד מאד בעייתי אם לא הייתה לנו ציפייה שנאהב את הילדים שלנו והם יאהבו אותנו חזרה ונרגיש מאד קרובים זה לזה. לעומת זאת, במשפחה משולבת, פנטזיות כאלו מייצרות פוטנציאל לאכזבה עמוקה.
זוגות שמצליחים לשחרר את הפנטזיה עוד בשלבים הראשונים מצליחים יותר. נשמע פשוט, לכאורה, אבל כל כך לא. ובכל זאת, זה ההבדל בין זה שמערכת היחסים במשפחה המשולבת שלכם תעבוד או לא.
למה? כי כל אחד מבני המשפחה מגיעה עם פנטזיה משלו וחלק מהן לא תואמות כלל ואפילו סותרות אחת את השני - הנה תראו: הורה משולב : 'אנחנו נהיה מאושרים יחד, הילדים יאהבו אותי, אני אוהב אותם בחזרה ויהיו בינינו יחסים טובים וקרובים. וואו אני לא יכול.ה לחכות כבר שנהיה משפחה" הורה ביולוגי: 'בן/בת זוגי יאהב/תאהב את הילדים כמוני והילדים יאהבו אותו/אותה בחזרה. הילדים כל כך יעריכו את כל מה שהוא/היא נותנים למשפחה הזו. אני פשוט לא יכול לחכות כדי שכולם יראו איך אנחנו מאושרים יחד כמשפחה". הילדים: "זה רק עניין של זמן עד שאימא ואבא יחזרו להיות יחד. הם כן אהבו אחד את השני והם עדיין אוהבים והם ייבינו את זה ונחזור להיות משפחה". אתם מבינים איפה הדברים נתקעים? ואז כשהדברים לא קורים ויש את אותה נפילה כואבת, מחפשים אשמים. "כי את עושה להם פרצופים כשהם באים", "כי אתה לא שם להם גבולות"... תשחררו את הפנטזיה. בעבודה משותפת. ברגע שתשחררו אותה זה יאפשר לכם לקבל את המציאות כפי שהיא. לתת כבוד לקושי של כל אחד ואחת ולפעול עם הרבה גמישות וחמלה שנדרשת בעיקר מכם המבוגרים כדי להגיע לאן שתבחרו, כמשפחה. משפחה משולבת יכולה להיות משפחה שמחה ומוצלחת כמו כל משפחה אחרת אבל שונה. ובטח לא יכולה להשתמש באותם כלים מוכרים של משפחות גרעיניות. תשחררו את הפנטזיה ותעשו את זה בעדינות כי הרבה מקבלת ההחלטות הראשונות שלכם נאחזו בפנטזיה הזו. ככל שתפנימו את המקום של כל אחד ואחת ותתאימו את השאיפות למציאות, דברים טובים יקרו.
רוצים להתייעץ איתי? צרו איתי קשר כאן