• sigalkaplan974

"כשאני צריכה משהו אני פונה לאשתו של הגרוש שלי"

אם מישהו יסתכל מהצד על אודליה אשל ושירן אלמליח לא בטוח שהוא יבין את הקשר העמוק ביניהן. אודליה התחתנה עם הגרוש של שירן ועוזרת בכל מה שהיא צריכה בגידול הילד. "בהתחלה זה לא היה נראה לי טבעי. לקח לי חודש להרהר, ואז הבנתי שזה מי שהיא"


"לכל הגרושות (בלי לקנא) אשתו של הגרוש שלי (כבר עשר שנים גרושים) הייתה מוציאה לי את הקטן מהגן כל יום. מכינה איתו שיעורי בית, מכינה לו לאכול והוא נשאר איתה עד שאני מסיימת לעבוד. אם אני צריכה להחליף יום אני לא פונה לגרוש אלא לגרושתי.

"ימי הולדת/חגים/אירועים משפחתיים אנחנו תמיד שולחות מתנות אחת לשניה. היא אירגנה את כל הבר מצווה לילד באופן מושלם. אוהבת אותה מכל הלב שלי וכל מה שאני צריכה ממנה היא פה בשבילי אז תרימו לאשתו של הגרוש שלי כי אין נשים כאלה בשום מקום בעולם. לגמרי זכיתי".

הפוסט הזה צד את עיניי בפייסבוק. פוסט פירגון שהוא כולו הכרת תודה על הטיפול בבנה, שכתבה אמא ביולוגית לאשתו הנוכחית של הגרוש שלה ותמונות משותפות קרובות של השתיים עם ובלי הנער. כל מי שמסתובבת בעולמות גירושין ופרק ב', כמוני, יודעת שמדובר במחווה לא שכיחה. במקרה הטוב יש יחסים טובים בין שני הבתים אבל זו כבר ליגה אחרת, ליגה משלהן.

חיזרתי אחרי כותבת הפוסט, שירן אלמליח (39), גרושה מאורן ואמא של אושרי בן ה-13 וגם אחרי אודליה אשל (46), נשואה לאורן, אמא "חורגת" של אושרי, מאילת, ונפגשנו לשיחת זום קפה כדי לקבל השראה. רגע לפני שאני ממשיכה את הסיפור ההרמוני, אני רוצה לשתף אתכם קצת מאחורי הקלעים שלו. כבר מזה זמן אני מחפשת שתי נשים לכתבה כזו, ללא הצלחה. לא בגלל שיש בהכרח איבה, אלא כי זו באמת מערכת יחסים קצת יותר מורכבת ורגישה.

אחת העבודות הסמינריוניות שלי, שאיתה חתמתי את התואר הראשון שלי חקרה את השאלה - "איך אימהות ביולוגיות חוות את אימהותן אל מול נוכחותה של אמא 'חורגת' בחיי ילדיהן?" זו אחת ממערכות היחסים המורכבות ביותר שכמעט ולא נחקרת. מערכת יחסים שלא נוכחת פיזית אחת בחיי השנייה אבל מאד נוכחת רגשית.

ניתן לראות את זה ברשתות וקבוצות פייסבוק של נשים ואימהות החיות במשפחות משולבות כשנושא "הגרושה" חוזר שוב ושוב. זו מערכת היחסים היחידה שהאקסית היא חלק לגיטימי ממנה. היא נתון. בניגוד לאמהות החורגות מהאגדות שנכנסו לחיי המשפחה אחרי מותה של האם הביולוגית, היום בנות הזוג נכנסות אל תוך משפחה שיש בה שני הורים שלרוב חולקים הורות במשמורת משותפת.

אם מסתכלים על מה טוב ונכון לילדים, המצב האידיאלי הוא שכולנו - בעלי, גרושתו ואני נשתף פעולה. האמינו לי שבימים רגילים, כששלושת ילדיי היו קטנים, היו ימים שהייתי מברכת את בן זוגי אם הוא היה נכנס הביתה ומכריז "אהובתי, הזמנתי עוד מישהי שתעזור לנו בגידול הילדים", אבל הרגשות הכואבים של גירושים הם משביתי שמחות, ולכן במקום שה"חורגת" תהיה מהלך מבורך בחיי הילדים ועוד יד בגידולם, היא מהווה איום.

ההצלחה שלה היא שיקוף למקומות הכואבים שחוויית הגירושים חובטת בהם - תחושת הערך, המשמעות, הכישלון בחיים האישיים ורגשות אשם. כשמצידה של בת הזוג החדשה שמרגישה "אאוטסיידרית" לעיתים קרובות לנוכח העובדה שהביולוגית הייתה בזוגיות עם בן זוגה, הם רגילים זה לזה ויש להם בסיס לגיטימי וקבוע לפגישות סביב ענייני ההורות.

"אודליה ואני התחלנו לדבר ופגשתי מישהי שכיף לדבר איתה. יש בינינו הסכמה על הרבה דברים, ומשם זה התגלגל"

"איך מגיעים למערכת יחסים כזאת?", אני יורה בסקרנות את השאלה הראשונה. "זה לא נראה לי כזה מוזר", אומרת אשל, שבנוסף היא אמא לעוד שלושה ילדים גדולים יותר. "הקשרים עם שירן וגם במקביל עם אשתו של הגרוש שלי חשובים לי מאוד וזה לא מאמץ עבורי".


אושרי היה מדבר על אודליה?

אלמליח: "ברור, מההתחלה. לי זה עשה טוב כי רציתי כל מה שאמא רוצה עבור הבן שלה - שיהיה לו טוב. הוא תמיד היה בא ומספר: 'אודליה עשתה לי', 'קנתה לי', גם במקרים שבישלתי משהו והוא אמר 'אמא, של אודליה יותר טעים'".


אאוץ', מה עשית?

"הייתי מתקשרת לשאול אותה איך היא מכינה. זה עשה לי רק טוב לדעת שהילד שלי במקום טוב".


מההתחלה זה עשה לך טוב?

"כן, אבל זה לא היה נראה לי טבעי, הרמתי גבה. תהיתי אם באמת יכול להיות דבר כזה? האם זה אמיתי? לקח לי חודש להרהר, ואז הבנתי שגם אם זה לא שכיח, זה טבעי אצלה".


הרגשת שזה מאיים על המקום האמהי שלך?

"אף פעם. היא תמיד התקשרה אליי לידע אותי, לברר אם אני מסכימה למשהו ואני תמיד אמרתי לה 'אני סומכת עלייך בעיניים עצומות', ככה בנינו את הקשר בינינו. אני מרגישה שגידלנו אותו יחד".

יחסים בין בת זוג לגרושה
"סומכת עליה בעיניים עצומות" (צילום: אלבום פרטי)

אודליה, הפריעו לך השיחות של אורן עם שירן בתחילת הקשר?

"לא. גם לא היו סיבות. אני לא אדם קנאי או חשדן, לא חששתי למקום שלי. ההיפך, אני זו שניהלתי את רוב השיחות, חפרתי לה על שיעורים, על מה צריך להביא. נראה לי ששירן ואני דיברנו בעשור הזה יותר ממה שהיא ואורן דיברו".


הפגישה הראשונה שלהן היתה היתה לפני עשור במרכז "יחדיו" באילת, השייך לעירייה ולרווחה, ומיועד בין השאר לפעילויות עבור הורים גרושים. "אורן סיפר לי שאודליה שם ושהוא ישמח שאושרי יבוא ויכיר את האחים החדשים שלו, ושאל אם בא לי לבוא גם", מספרת אלמליח. הגעתי ואודליה ואני התחלנו לדבר. פגשתי מישהי שכיף לדבר איתה. יש בינינו הסכמה על הרבה דברים ומשם זה התגלגל".

אשל: "אני חושבת שמה ששבר את כל המחסומים היה כשהתלבטנו האם להשאיר את אושרי בצהרון או לא. שירן עבדה הרבה שעות ואני סיימתי בצהריים. חשבתי שזה טיפשי שאושרי ישאר במקום שהוא לא בית בזמן שאני יכולה לקבל אותו לצהריים ולדאוג שיכין שיעורים".


גם בימים שהוא לא אמור לבוא?

"כן".

אלמליח: "הייתי מתקשרת אליה ואומרת 'אודליה, היום הוא מסיים ב-12 וחצי', והיא - 'אל תדאגי אני אוספת אותו', או 'אודליה הוא שכח את האוכל', והיא - 'אני אביא לו'".

אשל: "השיח מול שירן היה 'אני פה בשבילך גם כשאורן נוסע'. בחגים כשאורן עבד שעות ארוכות יותר אמרתי לה 'אל תדאגי אני פה'". אני לא חייבת אבל אני עושה. זה מוריד מאורן ויש לו שקט תעשייתי. הוא מרוכז במה שהוא צריך".


יחסי בת זוג גרושה
יש ביננו הסכמה על הרבה דברים (צילום: אלבום פרטי)

אודליה, איך אושרי מציג אותך?

"אמא חורגת".

ואיך את מרגישה עם זה?

"בסדר גמור, אני אמא חורגת".


מי מחליטה החלטות חינוכיות?

אשל: "שירן. אני מכינה איתו שיעורים ואם יש בעיה אני מתייעצת איתה".

אלמליח: "גם אני מתייעצת איתה, למשל, אם נראה לה שקשה לו במקצוע מסוים וכדאי לקחת לו מורה פרטית. הילדים שלה גדולים ויש לה יותר ניסיון. אני מאוד אוהבת את החינוך שלה ואת הילדים שלה, אז אני לוקחת ממנה הרבה".


שירן, היה רגע שבו אמרת "היא נכנסת לתחום שלי"?

"אף פעם כי תמיד כל מה שהיא עשתה היא התייעצה. אני אמא חרדתית ואודליה כל הזמן משכנעת אותי, למשל היא אמרה 'תני לנו לקחת אותו לחו"ל', ואני אמרתי לה 'בשביל מה את צריכה את זה? ואם הוא לא ירגיש טוב, תתקעו', ואני זו שמנסה לשכנע אותה לא לקחת אותו. בסוף הייתי נשברת אבל ידעתי שהוא בידיים טובות".

אשל: "לי היה חשוב לתת לשירן את המקום שלה כאמא עם כל הכבוד והערכה שלי אליה. ברגע שאושרי נכנס אליי הביתה הוא שלי לפחות בחצי, הוא לא עובר לי ככה ליד העיניים. כל ילד הוא עולם".


אתן עושות חגים יחד?

"לא יצא לנו, כי שתינו מארחות בחגים".


יש גבול שאתן שומרות עליו?

"לא משהו מוגדר".

"נראה לי ששירן ואני דיברנו בעשור הזה יותר ממה שהיא ואורן דיברו"

מה עם אהבה? נושא רגיש שמעסיק אימהות חורגות, מהתחלה אהבת את אושרי?

אשל: "כן".


איזה סוג של אהבה?

"של דאגה, אכפתיות, רצון להיות חלק בחיים שלו, שיקבל אותי ואת הבית שלי".


מה הרווח שלכן?

אשל: "של כולנו. אין ריבים ואין ויכוחים כמו אלו שאני רואה במשפחות אחרות, שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לילד".


מי שתקרא את זה, תגיד "טוב נו, היא קיבלה גרושה מקסימה, לא כמו שלנו".

אשל: "יכולנו גם לא להיות מקסימות. יש כאן החלטה משותפת שרואה את המציאות בזווית מרחבית. התגרשתם, יש לכם ילד משותף, תנשמו, אל תתרכזו בכעס, תעשו את זה פשוט, החיים קצרים".


מה זה עושה לזוגיות?

אלמליח: "בעלי כל הזמן מדבר על זה, כל הזמן. הוא אומר 'אין דברים כאלה כמו הגרוש שלך ואשתו'".


#פרקב #משפחותמשולבות