"היא מרעילה אותם", "היא איומה", "היא עושה הכל כדי שלא יבואו", "מסיתה אותם". זו האמא הביולוגית הנוראית שיושבת אצלי בחדר נוכחת נפקדת בהרבה מאד סשיינים של פרק ב'. מי את אמא ביולוגית 'איומה' שכמוך? ואיך זה שתמיד בסוף יוצא שזאת שהכי מלכלכים עליה זו האמא החורגת?
כאמא חורגת עם וותק לאמא חורגת חדשה - בואו נשים את זה רגע על השולחן, זה קשה מאד לפתח מערכת יחסים משמעותית עם ילדים לא שלך כשלאמא הביולוגית שלהם יש רק דברים שליליים לומר עלייך. זה קשה גם לילדים. הרי איך הם יכולים לקבל את בת הזוג החדשה של אבא, מקסימה ככל שתהיה, אם לחבב אותה עולה להם במחיר של רגשות אשם כלפי האמא ומרגיש כמו בגידה בה.
דבר אחד אני יודעת, כעס מרירות שנאה מתמשכים וכל תופיני הרגשות השליליים הם לא הבחירה הראשונה של אנשים שמרגישים טוב עם עצמם. זו ברירת המחדל של אנשים מיואשים, חסרי כלים שמנסים להרים את ערכם בעיני עצמם על ידי כך שהם מורידים את ערכם של אחרים. נכון, זה לא עושה את בחירת ההתנהגות הזו ללגיטימית ונסבלת אבל זה כן מאפשר פרספקטיבה אחרת ודרך פעולה אחרת.
גירושין הם כמו רעידת אדמה עם רעידות משנה. מדי פעם צריך להתמודד עם עוד משהו שמאמת אותך עם העובדה שהתגרשתם. אבדנים מתמשכים. כל פעם מגלים עוד משהו שהסתיים אחרי הרעידה הגדולה. ערב חג, טיול משפחתי, סימון מצב משפחתי ג' במקום נ' ועוד. ואחד מהם זו כניסה של אישה חדשה לצידו של האב. המקום שפעם היה המקום שלי. לא שאני רוצה אותו שוב אבל בכל זאת...משהו בפנים מתכווץ. יש משהו מבהיל באובדנים מתמשכים. את הבלעדיות הזוגית כבר "הפסדתי" אבל את הבלעדיות ההורית אין לי שום כוונה להפסיד.
השלב הראשון בסולם ההתפתחות של משפחות משולבות נקרא "פנטזיה". כמו בפגישות ראשונות יש התלהבות, יש מאמץ להתחבב, יש סבלנות ורצון אותנטי שכולם יקבלו את כולם ויאהבו את כולם. הרבה פעמים ילדים יכולים לחזור לבית השני ולהגיד "דנה, החברה של אבא, עשתה לי צמה סינית מה זה יפה" או "דנה קנתה לי את החולצה הזאת". אבל מה שנראה לילדים כמו דמות כיפית שנכנסה לחיים שלהם ונותנת להם תשומת לב, מדליקה אצל אמם נורה אדומה. " לפני רגע היא ניכסה לעצמה את בעלי לשעבר ועכשיו גם רוצה את הילדים?" מעצבן מכעיס והמתח הזה הרבה לא בא לידי ביטוי בצורה פרודוקטיבית.
יש מה לעשות
אופציה אחת (אנטיביוטיקה ליחסים מתוחים) היא להרים לה טלפון או לכתוב לה הודעה מכבדת ומרגיעה בנוסח של - "הילדים שלך מקסימים ואני מבטיחה לעזור להם להרגיש טוב כשהם פה. חשוב לי להדגיש שאת האמא שלהם, זה מקום ששמור רק לך ואני לעולם לא אקח אותו ממך"
ביחד עם או בלי זה, אם זה בלתי אפשרי לכתוב הודעה כזו, תמצאו בכן את הכוח לגלות סבלנות והבנה אליה. לא להסכים עם הדרך אבל להבין את הצורך שמתחת לזה. לא פשוט אבל מתגמל. כי תהיו פחות מתוחים והילדים ירגישו פחות צורך להגן עליה (מה שהם צריכים לעשות בבית שלה כשהם נמנעים מלשתף אותה במה שקורה אצלכם) - מובטח לכן שעם הזמן הם ירגישו כבוד הולך וגובר כלפיכם. איך?
אל תדברו עליה רע, תתמכו בסמכות שלה במסירות ההורית שלה. תיישמו אתם במודלינג את המציאות שאתם רוצים במערכות יחסים (אדפטציה על המשפט הידוע של גאנדי)
תעדכנו אותה בנוגע לתוכניות משפחתיות שעשויות להשפיע על הזמן שלה עם הילדים.
בשום פנים ואופן אל תבקשו מהילדים לקרוא לך 'אמא' .(קורה לעיתים במשפחות בהן הילדים מאד קטנים ורוצים שהם לא ירגישו שונים מהילדים המשותפים)
תעזרו להם לבחור כרטיס ברכה/מתנה עבורה ביום הולדת, יום המשפחה, חג.
ותעשו את כל זה מבלי לצפות ממנה לכלום. זה לא פראייריות זו חוכמה. כי התוצאה תהיה שאתם תוציאו את הכעס מחייכם ותשימו גבולות לאנרגיה שאתם לא רוצים להכניס הביתה, כי זה לא שלכם. הילדים יהיו יותר רגועים, הזוגיות תהיה עם פחות מתח כי ה"גרושה" כבר לא תהווה רפלקס מותנה לשיחה מתוחה. והכי חשוב - אתם תהיו דוגמא שיכולה לקבוע את הסטנדרט שלכם להתנהגות אחראית בין אנשים.
"אבל הילדים והגרושה הם פחות הבעיה, הבעיה זה אבא שלהם שעושה כל מה שהיא אומרת" צודקת. גם להיכנס מרצון אל תוך מערכת יחסים שבה האקסית היא נתון וגם לא לקבוע גבולות? יותר מזה, לראות את האיש שלצידך הולך על קליפות ביצים כדי להימנע מעימות, נענה להתקלות, שיחות בזמנים לא נוחים, הכל "לשמר את מערכת היחסים שלו עם הילדים".
נשים, בסיפור הזה אין רעים וטובים, אין צודקים וטועים יש קבוצת אנשים שנקלעה אל תוך כור היתוך אחד לא מבחירה ועכשיו צריכה לשתף פעולה. מה שהוביל אתכם למקום הזה זו הדינמיקה הטבעית הייצרית. אם צד אחד מתוח הוא מגיב בטקטיקות השרדותיות (תוקף או בורח). אם הוא תוקף הצד השני מגיב באותה טקטיקה או תוקף חזרה או מתקפל. אבות מרגישים הרבה פעמים פגיעים יותר ביחסים עם הילדים ונאבקים כדי לשמר את מערכת היחסים איתם. איך? הם בוחרים לרוב בטקטיקת ה"בריחה" . בורחים מעימות. לוקחים על עצמם עוד אחריויות והתעסקויות כדי להוכיח את המחויבות שלהם. אבל לא פעם זה בא על חשבון המשפחה החדשה ופה נכנסים הגבולות.
דיוק קטן - גבולות אנחנו לא שמים לאחרים. אם אתם שמים גבול לאחרים ומצפים שהם יכבדו אותם וזה לא קורה, כי אתם לא מכבדים את הגבולות של עצמיכם. אם זה כן קורה סימן שאתם שמרתם על הגבול שלכם. ברגע שהוא נחצה הגבתם בנחישות. למה אני מדייקת את זה? כי אין לנו שליטה על אחרים, אין לנו שליטה בנוגע ל- האם הם ישמרו על הגבולות שלנו או לא. יש לנו רק שליטה על איך אנחנו נגיב כשהגבולות שלנו יחצו.
לכן תתחילי את - שימי גבול. מה זה משנה מי מקבל את הקרדיט, כל זמן שהעבודה נעשית. תגידי לבן הזוג שלך שאת מבינה את הדילמה שלו, אבל הבית הנוכחי משלם מחיר כשהוא ממשיך להתייחס לאשתו לשעבר כאחריות מתמשכת ולא לשותפות הורית מוגבלת לנושאים הוריים מוסדרים מראש. המשמעות של זה שהוא צריך לשים גבולות כולם בסופו של דבר יהנו מזה.
ותזכרי, ההבדל בין משפחות משולבות מצליחות לבין משפחות משולבות לא מצליחות זה במיומנויות התקשורת שלהן. תקשורת טובה היא הכלי הטוב ביותר שלכם בהתמודדות עם "כוחות חיצוניים" המאתגרים את המשפחה. הרעיון בתקשורת הוא ללמוד להגיד דברים קשים בצורה רכה. הדלאי לאמה אומר ש- "אם אתה רוצה שאחרים יהיו מאושרים, תרגל חמלה. אם אתה רוצה להיות מאושר, תרגל חמלה." זו העצה הכי חשובה שאני יכולה לשאול ממנו ולהעביר לכם.
לעוד מאמרים בנושא משפחות משולבות, פרק ב', יחסים בין הורים וילדים לא ביולגים - כנסו כאן